האם בטוח להרות לאחרי החלמה מסרטן השד הורמונלי? מחקר Positive עונה בחיוב
נשים צעירות רבות שחלו והחלימו מסרטן השד מעוניינות להרות וללדת. טיפול משלים אנטי-הורמונלי בגידולי שד המבטאים קולטנים להורמוני המין (אסטרוגן ו/או פרוגסטרון), ניתן כיום לתקופה של 5 עד 10 שנים, בהתאם למאפייני המטופלת והגידול.
עד היום המידע על בטיחות הריון אחרי החלמה, בנשים שחלו בגיל צעיר בגידולי השד, נתמך בעיקר מסדרות רטרוספקטיביות.
מחקר Positive או בשמו המלא: Pregnancy Outcome and Safety of Interrupting Therapy for women with endocrine responsIVE breast cancer הוא מחקר פרוספקטיבי רב-מרכזי שמטרתו לענות לשאלה: האם בטוח לעשות הפסקה בטיפולים מונעים אנטי-הורמונליים על מנת להרות, בנשים צעירות עם גידולי שד הורמונליים? המחקר פרסם תוצאות ראשונות בכינוס San Antonio Breast Cancer 2022
נכללו נשים פרה-מנופאזליות שגילן אינו עולה על 42 שנים, שבעברן גידול שד הורמונלי בדרגה 1-3, והן נטלו טיפולים מונעים אנטי-הורמונלים לתקופה של 18 עד 30 חודשים לאחר הסרת הגידול. תוך חודש מהכניסה למחקר הן הפסיקו את הטיפול המונע לתקופה מירבית של עד שנתיים, במטרה להרות וללדת ואף להיניק. הן נדרשו לחכות 3 חודשים (בהם הגוף “יתנקה” מהתרופות) לפני הכניסה להריון. במי שלא הרתה תוך שנה, עודדו התערבות מומחי פריון. לאחר הלידה הנשים התבקשו לחזור לטיפול האנטי-הורמונלי למשך זמן כולל של 5-10 שנים.
שאלת המחקר הראשונה היתה BCFI=Breast cancer free interval כלומר משך הזמן ללא הישנות גידול השד ממועד גיוס למחקר ועד ארוע של הישנות בשד עצמו, בקשרי הלימפה, מחלה מרוחקת, או גידול פולשני בשד הנגדי. החוקרים עקבו גם אחרי הריונות ולידות.
המחקר תיכנן לגייס 500 נשתתפות, ואם במעקב של 1600 שנות חיים (מתקבל מסיכום מכפלות נשים בשנות מעקב) לא יופיעו למעלה מ 46 אירועי BCFI הוא ייחשב בטוח. למשתתפות הותאמו כ-1500 משתתפות משני מחקרים אחרים בנשים פרה-מנופאזליות שבדקו טיפולים אנטי הורמונליים ובהם לא הייתה הפסקת טיפול יזומה, וקרויים SOFT/TEXT.
בין דצמבר 2014 לדצמבר 2019 גויסו 516 משתתפות מ-20 מדינות בצפון אמריקה, אירופה, המזרח התיכון ואסיה/איזור פסיפיק. חציון הזמן מתחילת טיפול אנטי הורמונלי ועד הפסקה יזומה 23.4 חודשים, וחציון מעקב 41 חודשים. מרבית הנשים (76%) היו בגיל שאינו עולה על 39 שנים, לא ילדו מעולם (75%), ומחלתן אובחנה בדרגה 1 או 2 (93%). מבחינת טיפולים, 45% עברו כריתת שד מלאה ורק 55% היו אחרי ניתוח משמר שד, 62% קיבלו בעבר כימותרפיה, ורב הנשים היו על טמוקסיפן כתרופה בודדת או בשילוב עם טיפול מדכא פעילות שחלתית (78%).
אחרי מעקב של 3 שנים, הסיכוי להופעת ארוע של BCFI היה 8.9%, והסיכוי לגרורות מרוחקות 4.5%, והתוצאות היו דומות לאלו של נשים שהשתתפו במחקרי SOFT/TEXT. באופן מספרי הסיכון ל-BCFI היה גבוה יותר בנשאיות של BRCA1/2, בנוכחות מעורבות קשרי לימפה מרובים, ובגידולים מתקדמים שקוטרם 5 ויותר ס”מ. בהשוואה בין נשים שהרו ולא הרו תוך 18 חודשים של כניסה למחקר, הסיכון לארוע היה פחות בנשים שהרו (יחס 0.53 אחרי תיקון למאפייני המטופלת והטיפול).
מעקב להריון ולידה היה ב-497 משתתפות, בינהן הרו 368 (74%), ו-317 מהן ילדו לפחות תינוק חי אחד (86% מאלו שנכנסו להריון). המידע על 350 לידות חיות ב-317 שילדו, הראה שהסיכון למומחים מולדים נמוך (2% בלבד).
מבחינת חזרה לטיפול אנטי-הורמונלי, ב-8% מהמשתתפות המחלה חזרה טרם שחזרו לטיפול, 76% חזרו לטיפול הורמוני, ו-15% עדיין בהפסקה.
החוקרים הסיקו שהפסקה זמנית בטיפולים אנטי הורמונליים כדי להרות, בנשים צעירות לאחר הסרת גידולים הורמונליים, בטוחה במעקב קצר יחסית של 41 חודשים, והם מתכננים לפרסם תוצאות מעקב ממושך יותר בשנת 2019.
ד”ר נאוה זיגלמן-דניאלי היא מנהלת ארצית של תחום אונקולוגיה במכבי שירותי בריאות ומומחית בתחום גידולי השד.