מהם הצעדים הראשונים בהם יש לנקוט לאחר אבחנה של גידול בשד?
תוצאות הביופסיה מהשד חזרו והאבחנה חד משמעית: נמצא גידול סרטני. במה מדובר? מה עושים ולמי פונים?
ריכזתי כאן עבורך מידע שנועד להקל עלייך ולצייד אותך במידע חשוב על האבחנה והתהליך הצפוי
סרטן השד היא הממאירות השכיחה ביותר בקרב נשים בעולם המערבי. בישראל מאובחנות מידי שנה כ-5,500 נשים עם גידולי שד, כ-4,900 מהן עם גידולים פולשניים והיתר – גידולים המוגבלים לצינורות החלב, וחסרי פוטנציאל להתפשט לקשרי לימפה או לאיברים אחרים ומכונים carcinoma in situ. למעלה מ-85% מהגידולים הפולשניים יזכירו מבנה של צינורות החלב ויקראו invasive ductal carcinoma; השאר יראו כאילו התחילו בשגשוג לא תקין של אשכולות החלב ויכונו invasive lobular carcinoma.
מה מאפיין את סרטן השד?:
סרטן השד מתחיל בשגשוג בלתי תקין של תאי האפיתל, המצפים את החלק הפנימי של צינורות ואשכולות החלב בשד. מרבית הגידולים מאובחנים בשלב פולשני, כלומר לאחר שפרצו מתוך “ממברנה בזאלית” העוטפת את תאי האפיתל וחדרו לתוך רקמת השד הסמוכה. בישראל למעלה מ-90% מהגידולים מאובחנים כשהם ממוקמים לשד ו/או לקשרי לימפה, ומרביתם מוסרים בניתוח בסמוך לאבחנה או לאחר טיפול טרום ניתוחי המקטין את נפח הגידול.
מי נמצא בסיכון לחלות?
גורמי הסיכון העיקריים הם:
מין – נשים בסיכון גבוה פי 100 בהשוואה לגברים.
גיל – המחלה שכיחה בעיקר אחרי גיל 50. בישראל, הגיל החציוני באבחון גידול פולשני הוא 63 שנים בנשים יהודיות ו- 54 שנים בנשים ערביות.
מאחר שמדובר במחלה שכיחה, ברב המקרים לא ידוע גורם מסוים. ישנם מצבים הורמונים הקשורים בעליה מתונה בסיכון לחלות, ובכללם: חשיפה ממושכת (שנים) למשלב של אסטרוגן ופרוגסטרון הניתנים לאישה לאחר הפסקת המחזורים, שימוש ממושך (למעלה מעשור) בגלולות למניעת הריון (בעיקר מהדור הישן), ויש גם דווחים על קשר עם שימוש במירנה (התקן תוך רחמי המשחרר באופן איטי פרוגסטרון). מבין גורמי הסיכון הנוספים אזכיר סיפור משפחתי של גידולי שד, ביופסיות שד קודמת שהראו שגשוג בלתי תקין טרום סרטני, ובנשים צעירות גם שתיית יתר של אלכוהול. ישנם מצבים בהם העלייה בסיכון היא משמעותית מאד, למשל: תסמונות תורשתיות עם פגם מולד בגנים BRCA1/2 הקשור בסיכון מוגבר לגידולי שד ושחלה בנשים, וגידולי שד וערמונית בגיל צעיר בגברים. לנשים שאובחנו כנשאיות מומלץ להיות במעקב רפואי מסודר מגיל צעיר הכולל בדיקות MRI שדיים שנתיות.
כיצד מתבצעת האבחנה?
לאבחנה נדרשת בדיקה פתולוגית מביופסיה ראשונית בשד, וכן מבדיקה של רקמת גידול שהוסר בניתוח. הביופסיה הראשונית מבוצעת לרב בהחדרת מחט לממצא נמוש או נראה תחת אולטרה-סאונד, ובמידה והממצא נראה רק בממוגרפיה או MRI תילקח דגימה בהכוונה של צילומים אלו. בבדיקה הפתולוגית יקבע אם מדובר בגידול פולשני או לא פולשני, מה דרגת האלימות (בין 1 ל-3) של תאי הגידול בהסתכלות תחת מיקרוסקופ, האם יש ביטוי קולטנים (רצפטורים) להורמוני המין (אסטרוגן ופרוגסטרון) בגרעיני התא, והאם קיים ביטוי ביתר של חלבון ה- Her2 במעטפת תאי הגידול הפולשני. יתכן והרופאים יפנו לצילומים נוספים כמו MRI שדיים או (פט) סיטי כדי לקבל מידע על היקף המחלה.
מהם הצעדים הראשונים לאחר אבחנה של גידול בשד?
הכתובת הראשונה תהיה התייעצות רפואית עם כירורג שד ואונקולוג מומחה בגידולי השד.
כדאי מאד לא להיות לבד גם אם את עצמאית באופייך, ומוטב לשתף קרוב/ת משפחה או חבר/ה אחד/ת לפחות, ואף לבקש ממנו/ה להגיע איתך להתייעצות הרפואית הראשונה.
לקראת הפגישה כדאי להצטייד בתשובות הבדיקות שבוצעו ובעותקי דיסק של הצילומים וכן במידע רפואי כללי. כמו כן, מומלץ להכין רשימת שאלות, או כל מידע שנראה לך חשוב.
בתקופה הסמוכה לאבחנה, יש ליידע את המזכירה בקופת החולים על האבחנה, ולקבל “קוד חולה קשה”, שיזכה בהטבות במערכת הבריאות. וכן לקבוע פגישה עם עובדת סוציאלית לצורך מידע על מיצוי הזכויות בקופה ומחוצה לה.
חשוב להרגיש בנח עם הרופאים איתם התייעצת, ולפי הצורך גם לקבל חוות דעת נוספת. כדאי לקבל מידע איך להיות בקשר עם הצוות המטפל לאחר שעות הפעילות של המרפאה.
מהו טיפול מקומי ?
טיפול המקומי כולל ניתוח להסרת הגידול, ובמידה והגידול פולשני וקשרי הלימפה נראים בלתי נגועים, גם דגימה של “קשר זקיף” שהוא קשר לימפה ראשון שאליו יכולים להתנקז תאי גידול מהשד. כיום במרבית הגידולים ניתן להסיר רק את האזור הנגוע, ולהקרין את רקמת השד הנותרת לאחר הניתוח. במקרים נבחרים אפשר להשתמש בקרינה ממוקדת בזמן הניתוח (במקום בקרינה חיצונית), או להימנע מקרינה כלל (בחלק מנשים מבוגרות עם גידול שד מוקדם הורמוני). במיעוט הגידולים הרופאים ימליצו על הסרה מלאה של השד, ולעיתים תידרש הסרה של קשרי לימפה מרובים בבית השחי.
אילו סוגי סרטן שד פולשניים קיימים ואיך זה משפיע על הטיפול הסיסטמי?
טיפול “סיסטמי” מיועד לגידולים פולשניים והוא כולל כימותרפיה, טיפול אנטי-הורמוני, טיפול ביולוגי כנגד Her2, טיפולי אימונותרפיה, או שילובים בין הנ”ל. ההמלצות לטיפול מושפעות ממאפייני הגידול, הסיכון שיחזור בעתיד, תופעות לוואי צפויות ומצבה הרפואי הכללי של המטופלת. טיפול יכול להיחשב “מונע – adjuvant” כאשר ניתן לאחר הסרת הגידול, או neo-adjuvant כאשר הוא ניתן טרם הניתוח לצורך הקטנת עומס המחלה והיקף הניתוח הנדרש.
למעלה משני שלישים של הגידולים הפולשניים יראו ביטוי קולטנים להורמוני המין. בחלק מהמצבים הרופא ימליץ לתת טיפול מונע בכדורים אנטי הורמונים בלבד ובאחרים להוסיף גם כימותרפיה. כאשר הרופא מתלבט בהמלצה הרפואית הוא יוכל להיעזר בבדיקות מולקולריות כמו אונקוטייפ שד, פרוסיגנה, ממהפרינט, ואנדופרדיקט, המסייעות בסווג נוסף של גידולים הורמונליים כאשר אין מעורבות קשרי הלימפה או אם מעורבים 1-3 קשרים בלבד.
גידולים עם ביטוי יתר של Her2 מהווים 15-20% מהגידולים הפולשניים ומצריכים טיפול משולב – ביולוגי וכימי, הניתן לפני ו/או אחרי הניתוח. גידולים ללא ביטוי של קולטנים להורמוני המין וללא ביטוי ביתר של Her2 מכונים triple negative. בגידולים אלו, במידה ויידרש טיפול סיסטמי הוא יהיה מבוסס על כימותרפיה. כיום קיים מידע מעודד על טיפול משולב כימי-אימונולוגי בגידולים אלו במידה והם מתקדמים מאד מקומית, אם כי בשלב זה הוא אינו זמין בסל הבריאות בישראל.
לסיכום:
גידולי שד הם מחלה שכיחה בנשים, ישנה חשיבות גבוהה לגילוי בשלב מוקדם, לאפיון ראוי, ולקבלת כל המידע הנדרש על המחלה ודרכי הטיפול. סיכויי הריפוי טובים במיוחד כאשר נלקחות החלטות ראויות על הטיפול בסמוך לאבחנה.